דמקה, שחמט וטיפוח חוזקות


מה ההבדל בין שחמט לדמקה? ואיך זה קשור לניהול? 

מה ההבדל בין שחמט לדמקה? שואל מרקוס בקינגהם, במאמר שהתפרסם ב- Harvard Business Review. בדמקה, כל השחקנים זזים בכיוון זהה ואחיד. בשחמט, לעומת זאת, לכל שחקן יכולות יחודיות, נבדלות משל האחרים. שחקן מיומן נדרש להפעיל באופן מושכל את השחקנים השונים בהתאם ליחודם ברגע המתאים. קל יותר לשחק דמקה. אך ניהול תכליתי משחק שחמט. הוא דורש השקעה של שעות ארוכות של למידה ושל היכרות עם הכישורים והמיומנויות של אנשי הצוות. נדרשת מחשבה מעמיקה לגבי אופנים שבהם ניתן להתאים לכל אחד ואחד, משימות שיבליטו עוצמות ולא מגבלות. 

אז מה משחקים – דמקה או שחמט? מרבית המנהלים/ות משחקים דמקה. כך עולה מסקר שערך מכון גאלופ החל מראשית המילניום ועד היום, וכלל למעלה משני מיליון איש. נמצא ש- 14% בלבד מן המשיבים מרגישים שהם מבטאים רוב הזמן את העוצמות שלהם בעבודה. המשמעות היא שלמעלה מ-8 אנשים מתוך 10 מרגישים שהם רב הזמן אינם מבטאים את עוצמותיהם בעבודה. ומה הפלא? 


על מה מדברים איתך יותר? על החוזקות שלך? או על החולשות שלך? 

"כאשר הינך משוחח עם הממונה שלך" נשאלו המשיבים, "האם רוב השיחה מוקדשת לעוצמותיך או לחולשותיך?" התשובות אינן אופטימיות. 40% אינם משוחחים כלל על הנושאים הללו, 36% משוחחים על חולשות, ו 24% בלבד משוחחים על העוצמות. המסר עובר היטב. כאשר נשאלו המשיבים מה לדעתם יגרום להם להצלחה רבה יותר בעתיד, 37% בלבד השיבו "לטפח את העוצמות שלי". השאר (63%) השיבו "לתקן את חולשותי".  הנתונים מצביעים על כך שעובדים ומנהלים כאחד, מאמינים ברובם, שאם בכלל להשקיע אנרגיה אזי עדיף להשקיעה בתיקון חולשות ולא בטיפוח עוצמות. למה חשוב לטפח חוזקות?  חברים בצוותים בעלי הישגים מובילים מדווחים על כך שהם מצליחים לבטא את עצמותיהם בלמעלה מ-75% מזמן העבודה. זאת ללא תלות בארגון בו הם פועלים. "ניהול שחמט" מביא לידי ביטוי את החלקים החזקים, המעוררים והתורמים שכל אחד מאיתנו יכול להביא לתפקיד אותו הוא ממלא וליחידה בה הוא עובד. ב"משחק שחמט" ההתמקדות היא בכישרון הטמון בכל אחד מאנשי הצוות, וביכולת לסייע להם לפעול באופן שבו הם ימצו את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. משימה זו דורשת תשומת לב, רגישות, בחינת עוצמות, התאמה למשימה, ובעיקר האצלת סמכויות ומתן מרחב לפעולה. 


איך נראה מקום העבודה האידאלי בעיני הצוות?  

בניגוד להגיון, המפתח לשינוי אינו מצוי בשדות זרים. כאשר נשאלו המשיבים כיצד נראה מקום עבודתם האידאלי, 60% מתוכם השיבו – "מה שאני עושה כעת, עם אחריות רבה יותר" או "תת התמחות של מה שאני עושה כעת". והתמורה? כאשר עוצמותיו של עובד נמצאות במרכז, החולשות, כך אומר פיטר דרוקר, הופכות ללא רלוונטיות. כי האור מגרש את החושך.