הבלוג - על ספת הניהול #ד"ר יעל אלרז שפירא

מה ההבדל בין "לעשות את הדברים נכון" לבין "לעשות את הדברים הנכונים"?

"את יודעת, בחברה הזאת נזכרים בי רק כשיש טעות או פאשלה", אמר לי במרירות אריק, מנהל פרויקטים בחברה מצליחה. "כהשהכל הולך חלק, אף אחד לא מדבר איתי".

כאשר נשאלו משיבים כיצד נראה מקום עבודתם האידאלי, 60% מתוכם השיבו – "מה שאני עושה כעת, עם אחריות רבה יותר"

"הוא מזכיר לי בדיוק את עצמי כשהייתי בגילו!", אתה חושב לעצמך, לעיתים במודע ולעיתים שלא במודע, ומחליט מיד לגייס את המועמד לצוות שלך. מצד אחד, אתה צודק.

"הדברים משתבשים תמיד ברגע הגרוע ביותר". אז איך נרחיק את מרפי מאיתנו?

"ניהול לפי יעדים עובד" - כך אמר פעם פיטר דרוקר, אבי תורת הניהול המודרני, אשר הטביע את המושג - "בתנאי שאתה יודע מה הם היעדים. ב- 90% מן המקרים – אתה לא"

קל לשכוח לחגוג הצלחות. זה אף פעם לא דחוף, ותמיד ישנן משימות אחרות על הפרק שהזמן המוקצב להן אף פעם לא מספיק.

הסחות הן אחד מגזלני הזמן הנפוצים ביותר בעבודה השוטפת. להימנע מהן, כנראה, לא ניתן. אפשר לפחות לנסות להתבונן על ההסחות הללו בעיניים עדכניות, המתאימות לרוח הזמן, ולהקצות להן את הכבוד והמקום הראוי.

אולי לנוכח הטבעיות בה אנו נוטים לשפוט אחרים בהבזק הראשון נכתב כה רבות על אופנים בהם מומלץ ליצור רושם חיובי במפגש הראשון. מעט התייחסות ניתנת לאופנים בהם כדאי להימנע מן ההשענות הטוטאלית על רושם זה.

רק הקורונה הצליחה לגרום לי להתנסות באופן ממשי בחוויה המאתגרת שהפכה לימים למכוננת. מאז מרץ 2020, 90% מעבודתי נעשית מרחוק.

הקורונה, וגם הנורמלי החדש, העמידו את כולנו מול מציאות מפתיעה ומסעירה. המציאות השתנתה, אך הצרכים הפסיכולוגיים של שייכות, הישגיות ומשמעות נשארו, ובחלק מן המקרים, הצורך בהם רק התעצם.

"הזום לא עובד". כך אני שומעת רבים אומרים. "זה לא אותו דבר". "אי אפשר להרגיש את כל הנוכחות, את הניואנסים". "אי אפשר לקיים ישיבות צוות ככה", "אני לא יודעת מה הצד השני עושה". פגישות 1:1 וישיבות גרועות פנים אל פנים התרחשו גם לפני הקורונה.