כל המאמרים

כאשר נשאלו משיבים כיצד נראה מקום עבודתם האידאלי, 60% מתוכם השיבו – "מה שאני עושה כעת, עם אחריות רבה יותר"

"הוא מזכיר לי בדיוק את עצמי כשהייתי בגילו!", אתה חושב לעצמך, לעיתים במודע ולעיתים שלא במודע, ומחליט מיד לגייס את המועמד לצוות שלך. מצד אחד, אתה צודק.

"את יודעת, בחברה הזאת נזכרים בי רק כשיש טעות או פאשלה", אמר לי במרירות אריק, מנהל פרויקטים בחברה מצליחה. "כהשהכל הולך חלק, אף אחד לא מדבר איתי".

קל לשכוח לחגוג הצלחות. זה אף פעם לא דחוף, ותמיד ישנן משימות אחרות על הפרק שהזמן המוקצב להן אף פעם לא מספיק.

אולי לנוכח הטבעיות בה אנו נוטים לשפוט אחרים בהבזק הראשון נכתב כה רבות על אופנים בהם מומלץ ליצור רושם חיובי במפגש הראשון. מעט התייחסות ניתנת לאופנים בהם כדאי להימנע מן ההשענות הטוטאלית על רושם זה.

ממש לא התרשמתי מסמנכ"ל השיווק שראיין אותי. תראי, אני חושב שמנהל מכירות זה תפקיד מאוד רציני, והוא לא ממש התכונן לקראתי.

רק הקורונה הצליחה לגרום לי להתנסות באופן ממשי בחוויה המאתגרת שהפכה לימים למכוננת. מאז מרץ 2020, 90% מעבודתי נעשית מרחוק.

הקורונה, וגם הנורמלי החדש, העמידו את כולנו מול מציאות מפתיעה ומסעירה. המציאות השתנתה, אך הצרכים הפסיכולוגיים של שייכות, הישגיות ומשמעות נשארו, ובחלק מן המקרים, הצורך בהם רק התעצם.

"הזום לא עובד". כך אני שומעת רבים אומרים. "זה לא אותו דבר". "אי אפשר להרגיש את כל הנוכחות, את הניואנסים". "אי אפשר לקיים ישיבות צוות ככה", "אני לא יודעת מה הצד השני עושה". פגישות 1:1 וישיבות גרועות פנים אל פנים התרחשו גם לפני הקורונה.

היתרון המשמעותי של תקשורת מרחוק מסתכם בעצם האפשרות לקיים אותה, תוך חסכון עצום בזמן ובמשאבים. כאשר התקשורת מתקיימת באופן וירטואלי, דרושה רגישות רבה יותר, שמתחילה בהנחות היסוד שלנו...

לא בחרתי להתנסות ביצירת קרבה דיגיטלית, היא בחרה אותי. כאשר התחלתי להתמקד ביתרונותיה, הנובעים בראש ובראשונה מן החיסכון בזמן ובמשאבים, התחלתי להנות.

במאמר זה נסקור את המרכיבים המעשיים שיסייעו לך לייצר חיבור, לרתום אחרים ובעיקר לתת ערך משמעותי ולייצר קרבה גם בתקשורת רחוקה. נתחיל בהתארגנות לקראת המפגש עצמו.